תסמונת המתחזה בוועדת בוחנים: איך להפסיק להקטין את עצמך מול הבוחנים
עודכן: 3 בספט׳
אחת התופעות הנפוצות, הכואבות והשקטות ביותר שאני פוגשת בחדר הוועדה ובליווי מועמדות למכרזים בשירות המדינה היא ״תסמונת המתחזה״ (Impostor Syndrome). מועמדות מוכשרות להפליא, בעלות תארים מתקדמים, עשייה ציבורית ענפה והערכות עובד מצטיינות, מתיישבות מולי ובטוחות בתוך תוכן שהן ״לא באמת מספיק טובות״, שכל ההצלחות שלהן עד היום נבעו מ״מזל״, או צירוף מקרים, ושעוד רגע חברי הוועדה ״יסירו את המסכה מעל פניהן״.
מתוך כמאה ועדות בוחנים שבהן ישבתי כבוחנת וכסמנכ״לית לשעבר במשרד להגנת הסביבה, וכמי שליוותה מעל 350 מועמדות ומועמדים למכרזים, אני רוצה לומר בצורה ברורה וחד-משמעית: חברי הוועדה לא יושבים בחדר כדי ״לתפוס אותך״ או להוכיח שאת לא ראויה. המסמכים שהעלית בשלב הגשת המועמדות כבר הוכיחו שאת עומדת בתנאי הסף והגעת לוועדה כי כנראה עברת גם את מרכז ההערכה. המשימה המרכזית שלך ב-15 דקות הללו היא להפסיק להקטין את עצמך, להפסיק להתנצל על עצם קיומך, ולהביא את העוצמה והניסיון המקצועי שלך בביטחון מלא אל שולחן הוועדה.
מהי תסמונת המתחזה ואיך היא באה לידי ביטוי בחדר הוועדה?
תסמונת המתחזה היא פער פסיכולוגי בין ההישגים האובייקטיביים שלך לבין האופן שבו את תופסת אותם. כלומר מדובר בחוויה פנימית של אנשים שמאמינים שהם אינם חכמים או מסוגלים מספיק, על אף הוכחות ברורות להישגים גבוהים. התופעה עצמה תוארה לראשונה על ידי הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס בשנת 1978 ומחקרים מעידים כי כ-70% מהאנשים חוו זאת מדי פעם. אין הבדלים משמעותיים מבחינה מגדרית ובאוכלוסיות שונות, אם כי התופעה מיוחסת יותר לנשים.
מה מרגישים?
מייחסים הצלחות למזל או לנסיבות חיצוניות במקום ליכולות האישיות
חוששים שהאמת אודותיכם תתגלה
קיים חשש מכישלונות וגם מהצלחות
עושים השוואות לאחרים ומתקשים לקבל מחמאות
לתסמונת מופעים רבים בהקשרים שונים, אחת מהן היא בכניסה לחדר הוועדה.
בוועדת הבוחנים, תסמונת המתחזה מתורגמת לכמה דפוסי התנהגות שמורידים את הניקוד שלך בגיליון התבחינים מבלי שתרגישי:
שימוש במילות הקטנה והסתייגות: משפטים כמו ״אני רק ריכזתי את התחום״, ״היה לי מזל שהצוות עשה את העבודה״, או ״זה פרויקט קטן יחסית״.
התנצלויות מיותרות: התנצלות על ההתרגשות, על חוסר ניסיון זניח בנושא שולי, או פתיחת תשובה ב-״אני לא בטוחה שזה מדויק, אבל...״.
ייחוס הצלחות לגורמים חיצוניים: כששואלים אותך על הישג גדול, את מייחסת 100% ממנו למנהל הקודם או לנסיבות, במקום לתאר בגאווה את החלק המהותי שאת הובלת.
שפת גוף מכונסת: ישיבה שפופה, הימנעות מקשר עין עם חברי הוועדה ודיבור מהיר ושקט הנובע מהרצון ״לסיים עם זה ולברוח״.
להרחבה על האופן שבו הבוחנים מעריכים את המענה שלך עייני במדריך לבניית תשובה שמקבלת ניקוד.
חברי הוועדה רואים את ההישגים שלך - למה את לא רואה אותם?
חשוב שתביני עובדה משמעותית על הנעשה בחדר: חברי הוועדה מחזיקים מולם את גיליון התבחינים, את קורות החיים שלך, את חוות הדעת ואת תוצאות המיונים. הנתונים היבשים מספרים להם שאת אשת מקצוע ראויה ואיכותית. הם כבר השתכנעו שאת מתאימה לשלב הגמר מתוך עשרות מועמדים שנשרו בדרך.
הפער נוצר כשהמועמדת מתיישבת בכיסא ומשדרת שפת גוף ותשובות שסותרות את הנייר המצוין שלה. חבר ועדה ששומע מועמדת שמגמגמת סביב הישגיה עלול להסיק בטעות שהיא לא באמת הובילה את הפרויקט, או שחסר לה חוט שדרה ניהולי. כפי שאני תמיד מדגישה: בוועדת בוחנים אנחנו לא ״מוכרים״ חלומות אלא מוכיחים יכולות. אם לא תדברי על ההישגים שלך במילים ברורות, איש לא יעשה זאת במקומך.
חמשת הצעדים המעשיים לשחרור מתסמונת המתחזה לקראת המכרז
כדי להתגבר על תחושת המתחזה ולהגיע לוועדה במיטבך, אני מלמדת את המועמדות שלי את חמשת הצעדים הבאים:
עריכת רשימת הישגים עובדתית: קחי דף ועטי וכתבי אך ורק עובדות יבשות ומספרים: תקציבים שניהלת, פרויקטים שהוצאת לפועל, נהלים שכתבת, עובדים שניהלת ומשברים שפתרת. כשהעובדות מונחות מול העיניים, קשה יותר לרגש הפנימי לשקר לך שאת ״לא יודעת/שווה כלום״.
לא להתנצל ושימוש בטרמינולוגיה חיובית: במקום להתנצל, בחרי בטרמינולוגיה חיובית ודברי בהתלהבות, על פרויקט שהובלת, על הישג שאת מאוד גאה בו ועוד.
החלפת שפה פסיבית באקטיבית: במקום לומר ״יצא לי לעזור בפרויקט״, אמרי: ״הובלתי את גיבוש המתווה וניהלתי את לוחות הזמנים״. מילים יוצרות מציאות בחדר הוועדה.
הבנה שגם למועמדים האחרים יש חסרונות: מועמדות רבות מדמיינות ששאר המתמודדים במכרז הם ״סופרמנים מושלמים ללא פגמים״. המציאות היא שכל מועמד מגיע עם פערים מסוימים. הבוחנים לא מחפשים שלמות - הם מחפשים מוטיבציה גבוהה, יושרה, יכולת למידה והתאמה לתפקיד.
להתאמן ולחזק את שריר הביטחון העצמי: ביטחון עצמי מתנהג כמו שריר לכל דבר, אמנו אותו והוא יתחזק פלאים. כשאת עושה הכנה טובה ומקיפה ומתרגלת מראש את שאלת הפתיחה ושאלות הליבה, רמת החרדה צונחת והביטחון העצמי גדל משמעותית. לפרטים על הצגת הניסיון שלך עייני במדריך לשאלת ״ספר/י לי על עצמך״.
איך לענות על שאלות מורכבות בלי להיכנס למגננה או להתנצל?
במהלך הריאיון בוועדה, סביר שתישאלי שאלות על נושאים שבהם הניסיון שלך פחות עשיר, או על אתגרים שלא הסתיימו בהצלחה מלאה. זהו הרגע שבו תסמונת המתחזה מנסה להשתלט עלייך ולגרום לך להתנצל או לקפוא.
התגובה המנצחת במצבים כאלו היא מענה מקצועי, ענייני ומכוון עשייה:
״בתחום הספציפי הזה טרם יצא לי לעסוק ישירות במשרד הנוכחי, אך יש לי ניסיון עשיר בהטמעת מערכות דומות ובקריאה מהירה של חומרים מקצועיים. במסגרת ההיערכות שלי לתפקיד כבר עברתי על נהלי האגף ואני ערוכה להיכנס לנושא במהירות וביסודיות״. תשובה כזו משדרת בגרות מקצועית, יוזמה ולקיחת אחריות במקום התגוננות. לפירוט על מענה נכון בעת קטיעה או קושי ראי במדריך להתאוששות בזמן אמת בוועדה.
שאלות ותשובות נפוצות על ביטחון עצמי בוועדת בוחנים
האם זה לגיטימי להודות שאני מתרגשת בוועדה?
בהחלט כן. מותר לומר בחיוך קל: ״אני מודה שאני קצת מתרגשת, המשרה הזו מאוד חשובה לי ואני רואה בה שליחות״. אמירה כזו משדרת אותנטיות ואכפתיות ויוצרת אמפתיה מיידית מול חברי הוועדה, כל עוד את ממשיכה לענות במקצועיות.
מה לעשות אם יש לי פער משמעותי בתנאי סף מסוים או בניסיון ניהולי?
אם הגעת לוועדה, סימן שעמדת בתנאי הסף הפורמליים. לגבי ניסיון ניהולי - הדגישי ניהול מטריציוני, הובלת פרויקטים, ריכוז ממשקים ויוזמות מקצועיות. ניהול בשירות המדינה אינו נמדד רק במספר העובדים הכפופים אלייך. תוכלי לקרוא עוד במדריך לניסיון ניהולי בוועדה.
איך להתכונן מנטלית בבוקר הוועדה כדי להרגיע את הקולות המקטינים?
הגיעי כחצי שעה לפני הזמן, שתי מים, קחי כמה נשימות עמוקות והזכירי לעצמך: את לא צריכה להמציא דמות אחרת - את צריכה להביא את עצמך במיטבך. חברי הוועדה רוצים בהצלחתך ומחפשים שותפה ראויה לעבודה.
הדרך להצלחה במכרז מתחילה בהכרה בערך המקצועי שלך. אם את מתמודדת למכרז משמעותי ורוצה לקבל ארגז כלים שלם, לתרגל סימולציות חיות ולהגיע לחדר הוועדה בטוחה, חדה ומדויקת, אני מזמינה אותך לפנות לתהליך הכנה אישית להתמודדות במכרזים בשירות המדינה.
עשו את המירב והמיטב 💙
״הפנייה בלשון נקבה מיועדת לנשים וגברים כאחד״.
תגובות